<h1>ראבי"ה סימן תתצ"ה</h1>
<h2>דף קב:</h2>
הילכות חליצה ויבום, נשאלתי על חליצת מנעל התפור בפשתן, כך דעתי נוטה, כי מה שאמר רב מנעל התפור בפשתן אין חולצין בו דווק' בסנדל קאמר שדרכו לתקנו במסמרים, כדאמרינ' בבמה אשה יוצאה [ס' ע"א], לא יצא האיש בסנדל המסומר, כדאמרי' בגמ' דיש שמתקני' אותן במסמרי' שלנו, אבל לתופרו בפשתן אין דרכו בכך לא חליץ ביה, אבל במנעל דרכו בתפירה, כדאמרי' התם, תפרו מבפנים מהו, אמר לו מותר, ולא ידענא מאי טעמא, פי' שנתן מנעל של עור מבפנים ותפרו אמר רב אסי ולא ידע מר מאי טעמא כיון שתפרו מבפנים הוה ליה כמנעל ואמנעל לא גזרו ואסנדל גזרו, הילכ' הואיל ודרכו של מנעל בתפירה שם מנעל עליו חליץ ביה, ותפירה ברצועה לא אשכחו גבי מנעל ולא איקרי מנעל. (ובפ"ב) [ובפ"ק] דביצה [י"ד ע"ב] אמרי' אבל לא (מנעל) [סנדל] המסומר ולא מנעל שאינו תפור, משמע נמי דהסנדל דינו במסמרים והמנעל בתפירה. והכי פר"ח סנדל התפור בפשתן, סנדל שהוא תחת הרגל ועושין עליו חוטי פשתן תפורין בו שחופין בו את הרגל. משמע מתוך פר"ח הואיל שאין עור ממש גב הרגל אין חולצין והיינו (דקא) דכת' [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש, משמע אותו שמכסה גב הרגל וסוגרו בעינן שיהא של עור ומנעל כמו מנעל שנועלין וסוגרין בעינן שיהא של עור. וראיי' לדבר, דאמר אבוה דשמואל [ק"ג ע"ב] במחופה עור ודברי הכל, משמע אע"פ שיש לבד מתחתיו הואיל דמחופה עור לא קרינ' מעל דמעל, וכן דרך מנעל ליתן לבד לתוכו. ולשון פר"ח סנדל שעם פי' זוויאן של פיבליף הני כולהו במוץ שמחופים עור כשרים, ותדע דגבי מנעל אפילו תפור בפשתן אקרי מנעל, דקא מקשי למימר דאנפילא לא מנעל הוא ורמינהו אחד מנעל ואנפיליא לא יטייל וכו', פי' ביה"כ ומשני כאן באנפיליא של עור כאן באנפילא של בגד, ואי הוי חילוק גבי של עור בין תפור בפשתן לתפור בעור הוה ליה לשנויי גבי חליצה בעי באנפילא תפורה בעור והאי דקאמר חליצה פסולה, היינו משום דתפורה בפשתן וגבי יה"כ אין חילוק דאפי' תפורה בפשתן איכא תענוג, ומדלא משני הכי ש"מ אנפילא ומנעל אפי' תפור בפשתן כשר לחלוץ (אפי') [אם] הוא של עור. וראיתי שרבי' מורי האפרתי כתב לפני ר"ת, הואיל דיליף תלמודא חליצה מיום הכיפורים, דהא דהוי מנעל ליום הכיפורים הכי נמי הוי מנעל בחליצה, תימ' א"כ מותר לילך ביה"כ במנעל התפור בפשתן, ואמר לי מורי, דחומרא בעלמא הוא דואמרי' גט גט חליצה. אבי מורי. אע"פ שאינו כדיי ששלחתם לי כך דעתי נוטה כי במנעל התפור בפשתן כשר וכשר כי מה שפוסל בסנדל התפור בפשתן בסנדל פסול ולא במנעל כמו שפר"ח זצ"ל נר' לי, וכן פר"ח סנדל הוא שתחת הרגל ועושין עליו חוטי פשתן תפורין בו שחופין את הרגל שמעמידין בו את הרגל וכן נר' לי, ולפי שסנדליהן היו של עץ מתחתיהן לכך צריכין עור תחש מלמעלה דאי הוי בו פשתן למעלה אין זה ואנעלך תחש ורב בעי שיהו מעמידין עור, וכן מצינו בירושלמי סנדל של עץ חברייא בשם ר' אבהו שיהו מעמידין של עור, רבא בש"ר אבהו שיהו תרמיותא של עור, ר' אילא בש"ר יוחנן (סנדל שקש') אמר אפילו כולו של עץ כשר, מתני' מסייעת' לר' יוחנן, סנדל של (ע)קש טמא מדרס והאשה חולצת בו דברי ר' עקיב', אבל חכמים לא הודו למדרס (אבל לא הודו סתם). ובתלמוד שלנו [שבת ס"ו ע"א] אינו כתוב אבל חכמי' לא הודו למדרס אבל לא הודו סתם, ונ"ל לפי שלא יהי לסנדל חיפוי כמו למנעל ולפיכך היה צריך תפירות כמו משיחות למעלה שמעמידין את הסנדל לפי שעיקר הסנדל למטה בכף, וכן הוא משמע בבריית', תניא כוותי' דרבא, חלצה במנעל הנפרס שחופה את רוב הרגל, משמע מלמעלה למנעל יש בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל דאינו חושש אם חופה את רוב הרגל לפיכך צריך רצועה למעלה שמעמ[י]ד את הסנדל. וכן מצינו בטהרות [עי' תוספתא כלים ב"ב פ"ד ה"ב] מנעל שנפרך שחופה את רוב הרגל טמא מדרס וסנדל הנפחת ונשתייר רוב הכף טמא, נשתייר מיעוט כף טהור, אלמ' עיקר סנדל בכף עומד, לפיכך צריך רצועות למעלה שיעמידו הסנדל ברגל. ומה שאמר רב סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו, אמעמידו קאי, אבל מנעל שכולו עור אע"פ שתפור בפשתן שלנו כשר וזה מצותו, לפי שכל מנעל שלנו תפור בפשתן והוא קרוי מנעל אבל מנעל שתפור ברצועות עור ההוא כמו קורקא מיקרי ואינו עשוי להילוכה וגם אינו מגין, דלשון מנעל שמגין. וגם שחותכין המנעל למעלה נ"ל שטעות הוא בידם, וראייתם ממאן דאמר מנעל לכתחילה לא, מאי טעמ' אילימא משום דהויא לה פנתורא מעל וארקתא מעל דמעל והתורה אמרה מעל ולא מעל דמעל, אי הכי אפי' דיעבד נמי לא, אלא גזיר' משום מנעל המרופט אי נמי משום חצי מנעל, אלמא אע"ג דמצינו למימר ארקתא מעל דמעל לא חיישי', דכיון דתחב למנעל מנעל הוא אלא משום מנעל המרופט, אי נמי משום חצי מנעל. ותו הרצועות שמצריכין שיתחוב במנעל שיגע בבשר אין נר' לי שאין צריך כדאשכחן במסכת' שבת בפ' במה יוצאה [עי' ס' ע"ב] ובפ' אילו קשרים [קי"ב ע"א], שהיו רצועותיהן מבחוץ. לפיכך נ"ל שאין צריך לתחוב במנעל אלא לקשור במנעל, שאם תאמר שלא יתחוב במנעל שיגע בבשר איקרי (ב)מעל דמעל, אי הכי אפי' יתחוב במנעל שיכפיל הרצועה סביב הרגל יהא מעל דמעל, ועוד הא דבעי נחמי' בר ברוך מרבא, שני מנעלים זה על גב זה מהו, היכי דמי (וכן) [וכו'] לא צריכ' דקרעתי' עילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי מאי, לא קמיבעי' ליה אלא בשלפתי' לתתאי וקאי עילאי, א"ל שלפתיה לתרווייהו שרי, אלמ' דלא אמר מעל דמעל (וכי) [בכי] האי גוונ', ועוד (ו)לפי פירוש' שהם מפרשי' בסנדל המסומר לפשתן של עור (בשר) [כשר] ושל מין (אחד) [אחר] פסול משום דלר' מאיר ולר' יוסי פליגי דר' מאיר מכשיר ור' יוסי אוסר, כדאמרי' בפ' במה אשה יוצאה [ס"ו ע"א], ואמרי' בגמ' א"ל רבא לרב נחמן היכי תנן, א"ל לא ידענא [וכו'], איתמר אין הקיטע וכו', אמר רב הונא אין הקיטע, אמר רב יוסף הואיל ואמר שמואל אין הקיטע וכו', ומחוי ליה רב (איפוא ונסמך) [איפוך וסמנך] סמך, ואף שמואל הדר בי' וכו', אבל הילכת' מאי לא פי', ואע"ג דכל הני סבירא להו דאין חולצין אלא כדאשכח' ור' עקיבא דתנן [שם] סנדל של סיידין טמא ואשה חולצת בו, וגם ר' יהודה מצינו בתוספת' [יבמות פי"ב ה"ה] ר' יהודה אמר אם ראה ר' אליעזר סנדל של עץ במנעל של עכשיו היה מכשירו בכל דבר, אלמ' ר' יהודה מכשיר של עץ, וביומא פ' יום הכיפורי' [ע"ח ע"א] אמר ותו קמיבעי ליה מהו לצאת בסנדל של (שעט) [שעם] ביה"כ וכו', אמר רבא בין לר' מאיר בין לר' יוסי מנעל היא ובשבת הוא דפליגי מר סבר גזרי' דלמא משתמט ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר ומר סבר לא גזרי', אלמ' דרבא סביר' ליה אפי' במנעל של עץ כשר, ואף ר' יוחנן סביר' ליה אפי' סנדל של עץ כשר לחלוץ בו, (ותו) [ד]אמרינן בשבת בפ' במה אשה יוצאה סמוכות שלו טמאין מדרס תני תנא קמי' דר' יוחנן אני שונה אשה חולצת בו ואת אמרת נכנסין בו בעזרה תני אין נכנסין, נמצא דר' יוחנן סביר' ליה דחולצין אפי' בשל עץ, [ועוד] מר בר אבימי עובדא במוך בקירי ובלילה, אלמ' מוך הרי הוא כעץ, אע"ג דאמר שמואל (במקרב מבריה דעבד כיחידאיה מאי הוא אימור) [כמה רב גובריה דעביד כיחידאה מאי קשיא אי מוק] סתמא תני' וכו', עתה משמע כרבנן סביר' ליה דאפי' בשל עץ כשר, אע"ג דקתני ובסוף איבעי' אימא כולהו נמי יחידאי קתני לה (לוליבא) [אליבא] דשמואל, אבל לרבא בר חייא ברבי' קתני לה, ועוד הא דקתני לעיל אבימי האי מאן דחליץ צריך למידחסיה, א"ל רב אסי לאמימר והתני' בין יושב ובין מוטה מדפריך רב אסי מבריית' אלמא דווק' היא, וא"ת לא מצינו שום אדם חולק על רב יהודה דאמר סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו, ומצינו דכל אותם שמתירין בשל שעם ובשל סיב לחלוץ אין חולקין על רב יהודה, וגם נמצא בתשוב' שהשיב לרבי' יוסף קרא זצ"ל, סנדל התפור בפשתן הני מילי סנדל לפי שאין דרכו לתפור העור שלו בפשתן כי אם במסמרים של ברזל שנא' [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש, והאי ואנעלך לאו לשון מנעל אלא נעילה ובסנדל מיירי וקאמר העליון של סנדל צריך להיות כולו של עור שלא יהא תפור בפשתן כי אם לחברו לתחתונו של סנדל שהוא של עץ במסמרים כדינו, אבל מנעל שדרכו לתופרו בפשתן חולצין בו, ע"כ לשונו של רבי' יב"א, כשחלץ בנו ליבמתו לא הצריכוהו שום מנעל כי אם אותו שהי' הולך בו כל השנה. ונראה לי דמנעלים שלנו כשרים יותר ממה שתופרי' ברצועות כאשר כתבתי כבר נר' הדברים, כמה שייך למימר מנהג מבטל את ההלכה כמו דברים שהוא מן התורה מותר ומשום גזיר' דרבנן אסור כמו בכאן דמן התורה מותר בין מנעל בין סנדל ומשום גזיר' מנעל המרופט אסור, אבל דבר שהוא מן התורה לא שייך למימר מנהג מבטל את (המלאכה) [ההלכה], אבל דיי להם לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין. ומה שפירש' כבר בקונטרס שלא היה נ"ל פר"ח חוזר אני בי ונר' לי עתה פירושו הכל פיר'. [תשובה זו השיב הרב ר' שמרי'].
